כל פגישה מכילה בתוכה
את אותו הרגע של יום הפרידה
כל מה שמתחיל סופו שיגמר
תמיד ידעתי ותמיד אדע
כל שמחה טומנת בקרבה
דמעה שתוזל באחד הימים
כל פרידה היא מוות, קריעה מהיש
הכרות מבעיתה עם מהות החיים

כל שביקשתי הוא אהבה פשוטה
להשכיח את אותה הכרות מבעיתה
אבל את לא רוצה
ושוב זה המוות
צוחק ומראה את פרצופו המכוער
ההעדר הארור דוחף את עצמו
לכל מקום שמצאתי בו טוב
אנשים, זכרונות, רצונות, רגשות
דבר מכל אלה בסוף לא נשאר

האם זה כל הסיפור? היושב במרומים...
כל ההבל הזה, ומעט הימים
כמו פרח עמל על עלי הכותרת
בחשיבות עצמית, אותם פורש לתפארת
והנה כבר קמל, ואת מקומו
ממלא חלל ריק, היעדר ארור!
כל מה שמתחיל סופו שיגמר
ריבונו של עולם, האם זה כל הסיפור?