ינקי לוין / מסתרי הנפש |
מתאווה להאמין שהיא, היא האישה,
מטילה עוגנים בעומקי התחושה,
ועל עצמה את אסונה מחישה.
נפשי פשטה ידה בקול ענות חלושה,
קיבצה לה נדבת אהבה מזדמנת וקרעים מלבושה,
מטבע אלי מטבע של רגש אל ליבה ביקשה,
עד אשר אכזבה את נשמתה אפפה וכבשה.
נפשי שלחה יד בנפשה,
בכרעה תחת נטל הבושה,
הן נפשי היא כה רגישה,
ולכן לא עמדה בשעתה הקשה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|