מבעד לאופק של מולדת נחרבת,
מעבר לאלף ריבוא חיילים הזועקים מהקבר
בעפר ייסוריי מדמוקרטיה קורסת-
נפשי מתפלשת ועיניי צרובות מן הדמעות
שאינן מפסיקות לזלוג בראותי המראות
של צבא הגנה ליהודים
עוקר משפחות וילדים-
לא של אויבים;
דווקא של אחים,
אשר כל פשעם בחלוציותם,
באמונתם,
בהפריחם אדמה ספוגת דם
להיות לבית-ישראל כולם.
נחמץ הלב לראות המראות,
לשמוע הקולות,
ולדעת כי בתים הופכים לאבנים,
אנשים יפים הופכים לעקורים,
ואני כואב כמכווית גחלים,
בוש היום בממשלת עמי,
קורע דש חולצתי,
נקרע מבפנים.
15/08/05 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.