דשא ירוק את נשענת על רגליי
יושבים בשקט חרישי
השטן אותך לוקח כמעין בדיחה
מושך ברגלייך הרחק
במילים של אמת על אפך הקטן
הבהלתי אותו והוא לא ישקוט
עד אשר יגרום לנו להפסיק להתראות

אותך הוא שינה בדקה חרישית
את עולם תמימותך הוא השמיד
אור עיניך אט-אט עומעם
צחוקך הפך מכני  
תמונות קרועות של ידידות שנים
ילדות הרוסה לרסיסים
בוגרת טרם עת
כעס בעיניך
דם בין רגליך
הוא לא חושב לרגשותיך
רק להיות צודק בזכות הראשונים

חול בלי אופק נראה בעיניך
שקיעה אדומה מאירה את דרכי
איני יודע מה קרה
אך יודע שאת חסרה
מנסה לחפש את העיקבות  של צחוקך
מנסה למצוא דרך לעולמך
הושיטי יד ואבוא מיד
אך השארת אותי הרחק בחול
נעלמת השארת את מי שאותך אוהב
ללא דלת כניסה
זו לא אשמתך שאין אמת במילה אהבה
למדת ממישהו שחייו אשליה

לנצח אחכה בתקווה נושנה לשובך
עוד שקיעה אדומה
עוד פסל דומם המזכיר את פנייך
זמן חולף עכשיו כבר סתיו
זיכרונות נושנים מאותו פארק
מאותם רגעים של שקט חרישי
על דברים שמעולם לא אמרתי
אני אוהב אותך.