|
אם רק היינו יכולים לשכוח על כאב,
לסלוח, להמשיך לחיות ולא לשמור בלב.
אם רק היינו יכולים לשלוט בגרשות,
כדי שאף אחד אחר לא יצטרך לבכות.
אם רק הייתי יכולה, הייתה גם יכול
למצוא אושר ביגון, צמחים גדלים בחול,
ולאהוב כשעולמך כולו בהריסות,
להתוודות ולתקן את כל הטעויות.
אך אין אתה שם לב לאור, לחופש הבחירה.
חיים עוברים לנגדך בלי להשאיר סריטה.
המצוקים של נפשך נראים כה חלקים
והדברים מאחריהם סגורים לעד בפנים. |
|
|
לאחרונה הרבה
פעמים אנשים
אומרים שכבר אין
תקווה, למה
אנחנו צריכים
לקוות או דברים
כאלה, ברצוני
להזכיר מתי יש
תקווה, יש המנון
בשם "התקווה"
שאומר בדיוק מתי
יש תקווה, הוא
מתחיל במשפט
תנאי שאומר מתי
עדיין יש תקווה,
תחשבו על זה
טוב: כל עוד
בלבב פנימה, נפש
יהודי הומיה,
ולפאתי מזרח
קדימה, עין
לציון צופיה.
עוד לא אבדה
תקוותנו, התקווה
בת שנות 2000,
להיות עם חופשי
בארצנו, ארץ
ציון וירושלים.
מ.ש.ל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.