09/07/2005

לאור הירח,       לצלילי הגלים
רחוק מן העיר      הקולות מועטים
הוא יושב שם לבד     עם דמעה בעינו
רק הירח מעל         חולק יגונו
בדממה השלווה      שמונחת סביבו
קשה להבחין        בסערה של ליבו
ומעל לקולם        של חרגולים ופרחים
בלחישה עדינה,     הוא חורז לך מילים:
"הו, סיוון שהיית    כמו האור בחיי,
אהבתך המתוקה      היא הניצוץ בעיניי
הו, סיוון, אהובה,     שפעמת בליבי,
הו, סיוון היפה          שכבר אינה לידי"
הוא חורז לך מילים      אך בליבו אין תקווה
רק ייאוש וכאב שם,     במקום אהבה
אם תביטי היטב         בעיניו הלחות
אולי תוכלי להבחין       שהן מזמן כבר מתות.
אלו רגשות אחרונים    שזולגים מעיניו
ליבו כבר כבה          ובקרוב גם חייו.

הוא יושב כאן בספר      כל-כך רחוק מעזרה
הספקות לא נראים בו      דעתו נחושה
הוא בוכה לך, סיוון,      בשקט מוחלט
והתנים שסביבו        מחזירים לו מבט
הוא בוכה לך, סיוון,    עוד דמעה אחרונה
ושוב חורז לך מילים      בשלווה מעונה
"הו, סיוון, שהיית     כמו האור בחיי,
אהבתך המתוקה     הייתה הניצוץ בעיניי
ניצוץ שכבה,       כי את כבר לא לידי
אהבה שהכתה     כמו פגיון בליבי"

לאור הירח,     לצלילי הגלים
רחוק מן העיר    הקולות מועטים
הירח מעל       בוכה ביגון
בדממה השלווה     ששבה לשרור
ומעל לקולם          של חרגולים ופרחים
ניתן להבחין בצליליה    של ארוחת התנים.