|
98'/10
כשירח עולה בשמים שחורים
כשתקוות מתנפצות ולבבות נשברים
כשהחושך שולט ובלב רק דממה
אדם בודד מתבונן בשממה
ברחובות חשוכים שספוגים בדמעות
בצידי הדרכים שיירי חתולות
אדם בודד קוטף שושנה
נבולה כבר מזמן וחצי אכולה
מחלון רחוק נשמע בכי שקט
וצעקה מחרידה ודם מטפטף
וקירות דוממים מספרים בלי תנועה
על ילדה תמימה שתמימותה נתלשה
על צעקות לעזרה ועל צווחות נוראות
על חלונות נסגרים ועל דלתות ננעלות
וכתם של דם על הכביש השבור
נשאר לא מוסבר ונשאר בלי סיפור
ובין חושך לאור בשחר עדין
משאית גדולה עם פועלים רומנים
הם אוספים חתולים ומנקים את הדם
משתיקים את הקירות ושוכחים סיפורם
וילכו כמו שבאו הרחובות נקיים
יום חדש הפציע והאנשים אדישים
והאדם הבודד ימשיך בחייו
הוא יילך לעבוד ויברך את שכניו
יקח מזוודה וסוודר תואם
ואם ישמע קריאה לעזרה - יתעלם. |
|
|
החיים הם כמו
נייר טואלט. הם
נגמרים לפני
שאתה שם לב,
ואתה נתקע עם
המכנסיים למטה,
מלא בחרא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.