מבעד לערפל עיניים אבודות מחפשות מוצא מהמקום הזה,
אבל הכל כהה מדי, מטושטש מדי.
ידיים מגששות בערפל, אך זו דרך ללא מוצא.
אנשים מסביב לא רואים אחד את השני, כל אחד שקוע מדי במציאת
דרכו שלו, עסוק מדי מכדי לעזור לאחרים.
אם רק ישלבו מאמצים ימצאו את דרכם, אבל כל אחד יהיר מדי מכדי
להודות בטעותו, גאה מדי מכדי לבקש עזרה.
וכך הם מסתובבים במעגלים ללא שום הצלחה, אך דעתם נחושה למצוא
את דרכם בעצמם.
במצח נחושה ממשיכים את המסע אל הלא נודע, אם רק ידעו שמטרתם
ממש מתחת לאפם,
אם רק ידעו את הפתרון למשוואה הזאת.
יחדיו יגברו על הערפל, אך לחוד רק ימשיכו ללכת במעגלים.
אנשים מתייאשים ומוותרים, מרימים ידיים אל השמים וזועקים
לעזרה,
אך העזרה לא תבוא מלמעלה, העזרה תבוא מתוכם: מהאחווה ומהעזרה
לזולת.
לא מהתחנונים הלא נגמרים לישות עליונה שקיומה מפוקפק יותר
ויותר.
קברים של אנשים גאוותנים נערמים, כמות המתים עולה על כמות
החיים, אך הם בשלהם, עדיין לא מוכנים לתת יד ל"שטן".
אם הפתרון לא יבוא מהם הוא לא יבוא מאף אחד.
מי שצופה בהם מלמעלה רואה את זה רק כעוד בדיחה על חשבון האגו
האנושי הכל כך שברירי.
לו רק ויתרו על עקשנותם סופם לא היה מר כפי שהוא.