קאלימה ערן / מחשבות כרימון |
במוחי הקודח,
להן מתרוצצות.
הפרי בשל ואין טועם.
מיציו ניגרים,
במורדות התלולים,
מצוקים גבוהים.
נזהרת שלא למעוד,
נזהרת שלא ליפול.
פוחדת מהכאב שיבוא.
יודעת בתוכי,
רעבה אני,
רעבה לאהבה,
רעבה לסקס,
רעבה לקרבה נפלאה.
והפרי מאיים להתפוצץ,
מיציו ניגרים,
במורדות התלולים,
מצוקים גבוהים.
בודקת את עצמי,
מכל הכיוונים,
פסיעה, פסיעה,
מתקדמת באפילה,
מחשבותיי הנסתרות,
מחשבות מתישות.
של פרי בשל ואין טועם.
ומיציו ניגרים,
במורדות התלולים,
מצוקים גבוהים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|