התגעגעתי אליך בצווחת מסילות חלודה
חלקיקי אבק אפורים מרחפים ונחים רק לרגע
על הפסים הישרים-ישרים...
בסטודיו למדנו על פרספקטיבה
עם סרגל ועפרון שבור בקצה.
ציירתי לך בתי קברות בחצי מעגל,
המורה אמרה שאני מתקדמת;
אני יודעת פרספקטיבה עכשיו
יודעת שקרוב ורחוק
(כל כך רחוק, אני בוכה בלילה שאף אחד לא ישמע).
הם כולם הלכו כבר מזמן ונשארת לבד
יושב בסבלנות בקרון שלך
שסוף סוף התחיל להתגלגל
ואתה, צרוב בי לעד כמו
מספר,
נשארת קפוא, מחייך
אכול מחנות ושבץ.