לחיים של הקטור סוארז היה טעם של חרא. הקטור לא התכוון מעולם
להיות סוחר סמים, אך הגורל חשב אחרת: כשהיה בן 12 נתקל במקרה
בשיח מריחואנה מפואר בגובה מטר וחצי. הוא עקר אותו ממקומו ושתל
אותו אצלו בחצר, מוסתר מאחורי דלת פח חלודה. לאט לאט התפשטה
השמועה על הגנן הצעיר ברחבי גוואדלופה דלה סנטה מריה, והוא
הרחיב את עיסוקיו לכמה עשרות דונמים מוריקים.
בשנים האחרונות השתלטו בנדיטוס קולומביאנוס על עסקי הסמים
במחוז שלו, ולהקטור נותרו שלוש ברירות - לפרוש, להתאבד או
לשעבד את גידוליו לבנדיטוס בתמורה לחסות ולשכר חודשי קבוע,
שנקבע כל חודש מחדש ע"י אספוזיטו, המנהיג. מחוסר ברירה קיבל על
עצמו הקטור את תנאי החסות. לימים הבין כי טעה בבחירתו,
והאפשרות השנייה היתה מוצלחת הרבה יותר.
עכשיו נפלה על הקטור קללה נוספת - לנצח ייזכר כפנדחו שצרח כמו
ילדה קטנה ב"פנינת המדבר" של רוסריו. אותו בר פועלים מקומי היה
רחוק מלהיות פנינה; קורות עץ חורקות, צחנת זיעת שחי, להקות
זבובים באוויר העומד, ומבחר משקאות שנע בין בירה חמה בטעם שתן
סוסים לטקילה דביקה בטעם זרע אלפקות.
תחילת הסיפור לפני שישה שבועות: הקטור ישב אצל רוסריו כשחוליו
סן-אסטבן המכוער הטיח את כוס הבירה המסריחה שלו בקיר שמאחורי
הבעלים, מלווה את רעש הרסיסים בצעקה שמישהו השתין לו בכוס.
רוסריו, בחור לא קטן, החליק משקה מחוספס לתוך גרונו וניגש
לבחון את פניו של סן-אסטבן המכוער מקרוב. הקטור ידע שהאשמותיו
של המכוער לא היו כל כך הזויות - פעם כבר שמע סיפור על פיו
התרוקנות לתוך כוס בירה היא דרכו של הבעלים לרמוז ללקוח מסוים
שאינו רצוי עוד ב"פנינה".
אחרי מספר שניות מיוזעות של דו-קרב בין עיני הניצים, השפיל
רוסריו את עיניו אל הדלפק בחפשו אחר מטלית שתנקה את שאריות
ההתקפה. סן-אסטבן הבין את הרמז, כך חשב. הקטור ישב על הבר, שני
כיסאות ליד, וכבר הריח את אדי הבושה והכעס שעלו מחוליו, שריח
ורדים לא היה מתכונותיו המפורסמות בגואדלופה...
הקטור, מצידו, לא היה ידוע בעיירה כברנש קשוח מדי, לאחר שלפני
כמה שנים נראה בורח מהקטטה במפורסמת ב"קקטוס הזהב" בה נהרגו
שלושה גרינגוס. זמן קצר אחר כך כבר השתלטו הבנדיטוס
קולומביאנוס על עסקיו והוסיפו עליו עלבון נוסף. מאז הוא חלם על
קטטה רווית אדרנלין שבה יוכל לרסק כיסאות לכל עבר ולשבור
בקבוקים על סומבררו אקראי. לאט לאט הוא התקרב אל מרכז העניינים
בתקווה שיוכל להכות בחוליו ואולי יזכה להערכה מחודשת באותה
עיירה שכוחת אל.
כשהתרומם רוסריו מעיסוקיו על הבר, עם המטלית עוד בידו, שלח
המכוער אגרוף עטור טבעות מוזהבות אל פניו מיוחדות הגבה. הקטור
זינק זינוק פנתרי ותפס את כתפיו הרחבות של חוליו מאחור
כשרוסריו, שכבר חזה את האירוע, שלח מתוך המטלית להב כסף מעוצב
ישר אל חזהו של המתקיף המכוער. רק שהלם המכה טשטש את חדותו של
הבעלים והסכין המעוצבת הבריקה מתוך זרועו של הקטור... צווחה
גבוהה פילחה את הפנינה והקטור רץ החוצה כאילו רדף אחריו קקטוס
ענקי לבוש סומבררו ופונצ'ו שצועק "קוצ'יס, נו אסקפה!"
מאז התקרית, העדיף הקטור שלא לחזור לפנינה של רוסריו, גם אם
תובטח לו שתיית קוארבו גולד עד סוף חייו (דבר שלא היה קורה בכל
מקרה. בפנינה היו יכולים רק לחלום על בקבוק קוארבו והסתפקו
בגמיעת טקילה בטעם שתן גמלים ממותק). הקטור חזר לשקוע ברחמים
עצמיים על חייו המחורבנים. נקודת האור בחייו, מאז התקרית, היתה
ניצחון בתחרות הריגת זבובים בה זכה ב-100 פזוס. הוא שחזר בראשו
שוב ושוב את הרגע בו מעך את הזבוב שובר השיוויון על קיר
השרותים ב"אורווה הכחולה" של קלמנטה ואלדז, וחשף חיוך של
שביעות רצון חומה-צהבהבה מתחת לשפמו העבות וחסר הצורה.
החיוך הסתלק מפניו כשצלקת הלהב של רוסריו חזרה להבהב בבשרו
והזכירה לו, שלא משנה כמה שתן אלפקות ישתה, לחיים שלו תמיד
יישאר אותו טעם של חרא.