אני מנגן על פסנתר הבדידות
יותר מדי זמן, יותר מדי שנים.
יותר מדי דברים מתחילים להשתנות
אבל אני ממשיך לנגן את טנגו הדמעות.

שכחתי לנטוע עץ כאשר יכולתי,
עכשיו איני יודע כיצד זה לצמוח ואיך זה לגדול.
שכחתי לראות זריחה של יום חדש,
ואולי מגלל זה איני יודע את מגע יד אישה וחיבוקה.

עכשיו אני מנגן את התווים שתמיד הכאיבו בלב
עכשיו אני מנגן את השירים היוצאים מהלב.
פסנתר הדמעות מנגן את השנים האבודות,
טנגו הדמעות מספר על הדמעות העצובות.

שכחתי כיצד לחבק אישה ולאהוב,
כאולי תמיד פחדתי לפגוע בה ולהיפגע מעצמי.
שכחתי כיצד זה להתעורר אם חיוך שיש משהי שהיא שלי
כלא ידעתי להתעורר ממני, כפחדתי להיות מי שאני.

עכשיו אני מנגן את התווים שתמיד הכאיבו בלב
עכשיו אני מנגן את השירים היוצאים מהלב.
פסנתר הדמעות מנגן את השנים האבודות,
טנגו הדמעות מספר על הדמעות העצובות.

לא שתלתי פרחים בערוגת הגן,
ככל המילים שאמרתי מעולם לא נשמעו שהבטתי באשה.
תמיד ראיתי את השקיעה העצובה,
כמעולם לא הייתה לי משהיא להראות לי שאולי היא שמחה.

עכשיו אני מנגן את התווים שתמיד הכאיבו בלב
עכשיו אני מנגן את השירים היוצאים מהלב.
פסנתר הדמעות מנגן את השנים האבודות,
טנגו הדמעות מספר על הדמעות העצובות.