השארתי את כל המטען מאחור
ולקחתי איתי תיק קטן.
כדי לזכור אותך ולא לשנוא אותך.
תיק עבור כל הזכרונות היו שם כדי
להיזכר ברגעים המשותפים שהיו ותמו.
הלכנו כי לא יכולנו להיות יותר,
בגלל שהיינו זרים אחד לשני גם כאשר
היינו ביחד.
לפעמים כשאני מביט בך אני עדיין מרגיש
שישנם דברים שלא נאמרו ויכלו להיות.
פתאום השמש ירדה ושקעה
הזרם בברז הפסיק לזרום כאשר
הדמעות החלו לזלוג, על שהיה ועל שאינו
ואנחנו ממשיכים בדרכים ואולי עדיין חושבים
מדוע כאשר אנחנו איננו, אנחנו מבינים
את שלא רצינו להבין כאשר היינו יחד.
מדוע לא יכולתי להבין אותך ולהעניק לך את שרצית
מדוע לא יכולת להכיר אותי ואולי באמת לא רצינו בזה.
פתאום השמש ירדה ושקעה
הזרם בברז הפסיק לזרום כאשר
הדמעות החלו לזלוג, על שהיה ועל שאינו
ואנחנו ממשיכים בדרכים ואולי עדיין חושבים
אני הולך בדרך אשר הייתי מוכרח ללכת בה.
אני חושב על עצמי ולפעמים אני חושב האם היית חלום
או מציאות אשר נועדה להכין אותי לעולם.
פסיעות וצלצול הטלפון מזכירים לי אותך ומעלים
זיכרונות ותקוות אולי דברים מעולם לא הסתיימו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.