נעלמת בין גלים של ים,
בתוך הקצף הלבן.
מרגישה את עצבעותי,
נאחזות בכוחי האחרון.
אוחזות בגלי הים,
שנוזלים בין שאריות העור והבשר.
נשמתת ונופלת מהרים וגבעות,
מהשמים והעננים,
נופלת.
לנצח לרגע קט.
נופלת ולא מצליחה למנוע,
את המפגש עם האדמה.
כשעיני סגורות וידיי כבולות,
מנסה לעוף,
אבל לא מצליחה,
להתנגד לכוח המשיכה,
שמושך אותי לאדמה.
מרגישה את ראשי נשמט מעל חום האדמה.
אל מעבר לאופק מנסה לגעת עם ידיי,
אבל לא מצליחה להושיט אותן,
רחוק מספיק.
לא יודעת מתי אגיע לאדמה,
רק ממשיכה לפול.
לנצח לרגע קט.