הדרך/     נעמי עזר

גולשים הרים לתוך הים
הדרך שטה לאי-שם    
חוצה ימים ונהרות
במדברים וביערות
ואין יודע אי קצה
ואי סופה אין איש יודע
חומדת כל מי שנוסע
הוא לא יידע, פן ישתגע

כי יש יאוש ויש תקווה
ושאלה ללא תשובה
אם כשדרכו עליו תכאב
יוכל לשוב ממסעיו              

אבל לשווא
כולם הולכים ואיש לא שב
אין כלום, רק דרך, לא נגיע
אומרים - בסוף יש רק רקיע
ואיש לא סב על עקביו
גם אם יפנה אחור פניו
הנה חייו
זה המסלול      
פיתול
ועוד עיקול
זו כל הדרך...

אדם פוסע בנתיב
עובר עוד סתיו, חולף אביב
עוברות שנים, הוא מתעייף
נשאר רק נוף שמתחלף

מיום ליום הוא משתנה
תחילה שואל, אחר עונה
שיאי הרים, שמחה גדולה
אגם דמעות, מהתלה...

הרוח מביאה שלווה
כשאת דרכו היא מלווה
עיתים טובה, עיתים סופה
עד בוא הדרך אל סופה

הוא לא יחשוב
אם קו החוף
סימן לסוף
עד שייקחו אותו המים
או ייעלם אל השמיים
כשייסגר עליו  הים
או אז כבר לא ישוב משם                
לנעלם              
הוא ייסחף
יחף
או ירחף
זה סוף הדרך...

אבל לשווא
כולם הולכים ואיש לא שב
אין כלום, רק דרך, לא נגיע
אומרים - בסוף יש רק רקיע
ואיש לא סב על עקביו
גם אם יפנה אחור פניו
הנה חייו
והמסלול
פיתול ועוד עיקול
זו כל הדרך