מיד אחרי הטיסה באייר-אינדיה מסרי-לאנקה לבומבי, המשכנו בטיסה
מבומבי לבנגקוק, בתאי-אייר. הקולגה שלי ישב מאחורי ודפק לי עם
הרגל בכיסא, תוך כדי שינה, כל הדרך. הגעתי מטורטר, עייף ועצבני
לגמרי. בצ'ק-אין עוד נאלצנו לחכות לחדרים.

כשקיבלתי בסוף חדר הלכתי אליו מיד. לא שמתי לב אפילו ל-DO NOT
DISTURB על הדלת. הכנסתי את המפתח ונכנסתי פנימה.

תוך שאני רוכן קדימה קלות, להניח את שתי המזוודות שבידי, אני
רואה מולי, מבעד לעיני הטרוטות, מבעד לדלת האמבטיה הפתוחה,
מבעד למראה הענקית, את מר הירוהיטו סאן, ערום כולו. שנינו
קופאים על מקומנו. הוא מסתכל בבהלה עלי, גופו רוכן קלות קדימה
(כאילו משיב לי קידה על קידתי?) וידיו רצות להסתיר אך נעצרות
בדרך, לא יודעות מה לעשות. אני מסתכל בתדהמה עליו, ועל שער
ערוותו היפני הממש שופע, שער עורב, שחור משחור, ארוך
ומסורק(?!), המסתיר לגמרי את עצם העניין. כמו פאה נכרית. מימי
לא ראיתי דבר כזה.

הירוהיטו (אני מרגיש שהנסיבות עשו לנו FF>> לשלב של שמות
פרטיים), מעין רעד גלי ממושך עובר בכל גופו. לעיני הטרוטות,
מבעד לדלת האמבטיה הפתוחה וההשתקפות מבעד למראה הענקית, נראה
כאילו ה"פאה" רוכבת על אותו הגל, אך בפיגור פאזה קל, כאילו לא
מסונכרן.

תוך שנייה אני בחוץ, ורק אז אני מבין שמה שראו עיני הטרוטות,
מבעד לדלת האמבטיה הפתוחה, מבעד למראה הענקית, היו, בעצם, לא
יפני אחד כי אם שניים. אם כי אחד מהם, לו נשאל, היה עונה בפה
מלא, שלא ראה אותי.



(כאן בא משפט מיותר שהורדתי בעקבות תגובות של קוראים. תודה)