רוח חודרת מבעד לחלון בחדר ומלטפת את פניי ברכות משכרת. אני
רואה אותה כשאני ממצמצת. אני כבר מפחדת למצמץ. השתלטה על כל
כולי. כל וריד זורם לכיוון שלה, כל שריר רוצה להתרפק עליה וכל
החושים מתערערים כששמה בוער בחלל שבין האוזניים. רוצה לראות
אותה, רוצה לשמוע אותה, רוצה להריח אותה, רוצה לטעום אותה,
רוצה לגעת בה. דבר מלבד לכך לא קיים.

בעוד דמותך עומדת מולי, המרחק הפיזי בינינו מכה כפטיש בכל
גופי. אלפי קילומטרים מתנפצים על גבי בעוצמה אדירה. אני חשה
בחיוך שלך, הוזה, והכאב שמטיח בי נעלם כלא היה. את חייכת אי
שם. אני בטוחה. הרגשתי. אני משלחת מבט אוהב אל האופק המטושטש
ומבקשת מהאויר לשלוח אותו אלייך. אני נשכבת על הרצפה ומדמיינת
את משב הרוח עוטף אותך בחיבוק ומעביר לך מסרים ממני. מכתבי
אהבה בין חלקיקי החמצן שתשאפי עמוק אי שם, רחוק.

אני מתגעגעת אלייך, אהובה שלי. רק תחזרי.