היום יום הולדת.
יום הולדת שלך, רק שלך, טוב, אולי גם שלי.
אתה כבר מבין, חושב, מסכים, מסרב, צוחק, ובוכה.
הרגליים מתארכות, הידיים ידי איש קטן, הגוף מתרחב, השיער צומח,
ואפילו התחלת ללכת.
תמונות מהשנה האחרונה לא מפסיקות לרוץ לי בראש: איך הרמת ראש
מעל המיטה, איך התהפכת, איך זחלת, ואיך הלב לא היה עומד בכל
חיוך שלך שמקצר לי את החיים בעוד שנה או שנתיים.
אני אוהב, פשוט אוהב, אוהב ומאוהב, בטוח שזה לא ייפסק לעולם.
לפעמים אתה מרגיז אותי כשאתה מושך לי את העיתון ולא נותן לי
לקרוא בשלווה האופיינית לי, אבל אחרי שתי שניות אני כבר צוחק,
מתפוצץ מצחוק, ואז פניך מביעות פליאה, איך אני כועס ואחר כך
צוחק, ואתה אפילו לא מבין על מה ולמה.
אני מתפלל למלאכים שישמרו עליך ממרום כאשר אני לא איתך, ואולי
גם כשאני איתך.
לפעמים כשאני עצוב, כשהחרב על הצוואר, ברגעי משבר, או כשאני
סתם בלי חשק, מעלה בדמיון את דמותך, מבקש משאלה, ויודע שבתוך
תוכך אתה מקשיב לי, שומע אותי, ויודע בדיוק על מה אני חושב.
זה הרגע שלא אכפת לי מכלום, זאת אומרת רק ממך, חומות הצער
נפרצות, ואינן יכולות מול הרגשת השמחה, הגאווה והאושר שמציפה
אותי.
אני עורג לרגעים שאני מקלח אותך ואתה במבטך הייחודי לא מבין מה
קורה פה, או לרגעים שאני מאכיל אותך, ואז אתה מנדנד את הרגליים
כביטוי שמחה על כך שאתה אוכל.
מחכה לרגע שתיכנס כבר לגן, לראות כיצד אתה מתחיל להתמודד עם
החיים האמיתיים. כמובן שהמחשבות עליך יהיו כפולות ומכופלות.
האם ילד אחר בגן הכה אותך? האם ילד אחר בגן גידף אותך? האם
משכו לך בשערות? האם הפילו אותך? האם דחפו אותך? אוי... פתאום
אני ממש מפחד ודואג.
ומה אעשה אז??? הרי כולם ילדים, אסתיר את הרגשות לבי, אדבר אל
לבך, ואסביר לך שכך היא דרך העולם, יום למעלה, ויום למטה.
בינתיים, אמשיך לקחת אותך לסיבובים למטה בשכונה עם האופניים
שקניתי לך, נמשיך לרדוף אחד אחרי השני בזחילה בבית, ונשחק
כדורגל בסלון עד שאמא תתעצבן, וספק תכעס ספק תצחק איתנו.
אני מקווה שתמשיך להעיר אותי בבוקר על-ידי מכות בגב, או שתפיל
עלי את מנורת הלילה ואז תצחק עלי בזמן שאני אתעורר מבוהל תוך
כדי סינון קללה עסיסית שתוך שנייה הופכת לחיוך מרוח על הפנים,
שכמה כיף להתעורר כך.
זהו, בן יקר, כולי תקוה שיהיו לנו עוד הרבה דקות, שעות, ימים,
חודשים, שנים של כיף ושל אהבה כמו שיש לנו היום, ושנדע רק
צחוק, אושר, אהבה, וכיף להיות אחד בחברת השני לעולמי עד.
תזכור, שבגללך או בזכותך, אני מאושר, ולא מאמין שאחווה הרגשה
כזאת לעולם, אולי עד שיבואו האחים/אחיות שלך, אבל תזכור תמיד
שאתה הראשון שפרץ את השער, שפתח את הדרך אל האושר, ובלי שתרצה
אתה המלאך שלי, אהוב לבי, ואם אי פעם אגיע למצב שאצטרך לשרוד
בחיים, אעשה זאת רק בשבילך, ולמענך, ולו רק כדי לזכות ברגעים
הקסומים בחברתך.

                                                אוהב מכל
הלב

                                                           
          אבא