קמה בבוקר
הולכת לעבוד
חיוכים צבועים לאנשים

חוזרת לבית
בקיבוץ השקט
שוכבת במיטה
מחכה
שיבוא איזה מלאך וייקח אותי
למקום אחר
לעוף בשמיים נראה לי עדיף

נרדמת
חושבת על חיים אחרים
חולמת על מישהו שאמור להיכנס
לתוכי
לתוך החיים שלי
מישהו שאמור למלא את כולי באהבה
מישהו, שאוכל למות למענו

היא נכנסת לחדר
בלי לדפוק, כמובן
מדליקה את האור
מעירה אותי מחלום שהיה לי כאמת
מחלום שהיה אמור להתגשם

היא אומרת לי לקום
כי כבר מאוחר
השיעמום של השיגרה הורג אותי ברכות
הולכת לעבוד שוב
ושוב מפזרת חיוכים צבועים לאנשים
שאני בכלל לא מכירה

מכת חשמל בעוצמה שלא הרגשתי
שברה אצלי את הכל
פוצצה את החיים שהיו לי
ריסקה ומעכה
את החלומות שהיו יכולים להתגשם

פוקחת עיניים
באמצע הכביש
מכוניות עוברות על ידי ולא פוגעות
מעליי יש קשת בשחור ולבן

אין רעש בכלל
אין אנשים ברחובות
עננים של מלחמה
מכסים את השמיים

מולי עומדת השיגרה
שחורה ומשעממת
מחייכת אליי חיוך זדוני
שולפת את האקדח
ויורה לכיווני
היא לא פוגעת
מישהו אחר ירה בה קודם...


               

ניסיתם פעם להרוג שיגרה...?
זה קצת קשה...