מצאו אותו בתוך סימטה,
בכיס תמונה קרועה שוכבת, כנראה שהתקמטה,
חיפשו שמות ומשמעות, עוד מישהי שאכפת לה שתשאל
למה הוא היה צריך למות?
ולא מצאו...

עוד שלוליות, אין מדרכה,
היא שם הולכת ונרטבת מדמעות שהיא בוכה.
היה צריך לקרות, מה שקרה,
ללחוץ ת'הדק ולירות, לקלוט שאין שום דרך חזרה
שאין ברירה...

זה לא יילך... היא שוב אמרה,
שהיא נמצאת על סף שבירה.
הוא חי חיים בלי שום בחירה,
וכשהוא מת, הסיבה הייתה חידה לא פתורה.

וכבר אחרי כמעט שנה,
היא מחזיקה את הילד, מסתכלת בתמונה,
רואה עבר בתוך סיוט, מה היא תגיד כשהוא ישאל
למה הוא היה צריך למות?
זה לא פשוט...

ועוד פרחים על מצבה,
ומודעה של אבל שקוברת אהבה.
ימים שלמים בחיפושים אחר שפיות,
עצוב כל כך לחיות כשהחיים הם רק רצף של אותה טעות
במציאות...

זה לא יילך... היא שוב אמרה,
שהיא נמצאת על סף שבירה.
הוא חי חיים בלי שום בחירה,
וכשהוא מת, הסיבה הייתה חידה לא פתורה