דורון פגוט / הטל שלפני האור |
דביקות עוטפת
שלם את שכרך,
מכור את חום גופך!
למרבה.
אם אין אדם אדם,
נביט אל פניי האדמה,
נוסיף כי כלום מושלם
נצעק בתוכו כי הוא
רימה
זוחל כעכביש
מרגיש את הטל האחרון
לפני האור
הוא מגיע
עם ניצוץ משל עצמו
הכל כשם שהיה.
אני קופץ,
אל עבר שמיים רחוקים,
אל עבר ענני המים
הכל,
הכל.
הכל כלא היה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|