אני לא צ`רלס בוקובסקי.
כמה פשוט שזה נשמע
קשה לי לקבל את זה

אני לא צ`רלס בוקובסקי.
אני לא "שואג ומרעיד ארץ
מחפש את אבני היקר בערימות הרפש"
ערימות הרפש דוחות אותי, כמה מביש
ואבני היקר נשארות מחוץ לתחום ידיי.

אני לא צ`רלס בוקובסקי.
אני לא אכתוב סיפור על אבי ואגיש לו אותו
שיהיה הרגע הכי קרוב בינינו
אלי אני אשים איזה סרט
ונשתוק מולו יחד
אני אסב את מבטי ברגעים מביכים
והוא יאדים.

אני לא צ`רלס בוקובסקי.
למה זה כזה קשה לקבל את זה?

אני לא צ`רלס בוקובסקי.
אומנם, גם אני אסתובב בין עבודות
אזרק מאישה לאישה (בתקווה)
אך אותי לא תגלה שום סוכנת
לי אין דרך קלה החוצה.
לי אין משפטים עוצרי נשימה.

ניצחתי פעם בתחרות של עצירת נשימה, אבל.
זה היה איזה דקה ומשהו.

אני לא צ`רלס בוקובסקי.
אני לא אכתוב שירי אהבה מדהימים
מצד אחד
ואתייחס אל האישה שלי בגסות
מצד שני.
אני אכתוב שירים גסים
ואקווה שהשמחה הקלושה כשאני רואה אותך
זכאית להיקרא אהבה

אני לא צ`רלס בוקובסקי.
אני לא החלום שלי, מסתבר.
אני אפילו לא חצי מהאדם שחשבתי שאני
כל שנה אני מכוון יותר נמוך
כל שנה אני נסוג עוד אחורה.

אני לא צ`רלס בוקובסקי.
למה זה שובר את ליבי?