א.
זהו סיפור על מלך רם,
יושב בבית רעייתו,
אבל אויה קולו נדם,
כשנתפס עם פילגשו.

בחופזה קם לו משכבו,
פילגש רצה לחדרה.
אך רצונו של זה אברו,
חדר כל פריט ממתפרה.

והמלכה עם שרביטה,
חבטה בכרס בחוזקה.
ועכשיו פנים סומקות.

כי רק רוצה הוא ערוותה,
אך המלכה שוב לא כנועה.
ומבטה מצליף מכות.


ב
אל בוקרו נסיך הכתר קם,
לשבת בניחותא על כסא כבודו.
ברם הנייר נגמר ותם,
והוא נשאר בלכלוכו.

בחוזקה הרים קולו,
משרתת באה עם יונה,
אך מקורה לא נעם לישבנו.
לכי מכאן את בת זונה.

הנסיכה אחות גדולה,
שמעה את דבר הנאצה.
והאדון נפגע קשות.

כי כל נפשו בשתיקתה
אך הנסיכה היא בשלה,
וישבנו רק את המוט.


ג
אחר הלילה בו הרוזן נם,
לבש בגדיו מלא הודו.
העש בלילה את גלימתו לגם.
אבוי לו לבושתו.

בעוצמה זעק לא לו.
תופרת רצה ובידה מחלצה.
אך מגעה עקץ את כל גבו.
סורי את אינך רק הלצה.

הרוזנת לא אהבה,
את הרמת קולו על נערתה.
והגביר עכשיו בצרות.

ככי לך איזה מתנה.
אך הרוזנת לא מוכנה.
ואין יותר מה לעשות.


ד
הסריס הוא כלל לא תם,
כי הוא ערום כולו.
בזמן ישנו האדונים,
עסק הוא במלאכתו.

בתאווה צלח במיטתו,
רוזנת, מלכה ונסיכה.
אך עונג מעניק גופו,
חזרי נא לחדרך ריבה.

הגברת לא רצתה,
עת האזינה לדברו.
הפחד מפני ההודאות.

כי כל רצונך הוא פקודתה.
אך זו איננה מוכנה
ודינו עכשיו מלקות.