שמיים בלי ירח ואור כוכבים מועט זוהר במרומים
יוצאים אל העירהגדולה, היינו אז עשרה לוחמים
הסימטאות הצרות והפחד מהלא נודע שוב זועק
אוק ירוק של מסגד רחוק שבאופק בוהק
הצל הרדוד, השחור, עושה צורות מפחידות
כולם דרוכים, אצבע על ההדק, מוכנים לירות
הראייה מיטשטשת, צקצוקי הקשר שוב אינם ברורים
בין כותלי הבתים הצפופים של הקסבה אנחנו נסתרים

פחדים בלב
אני לא יודע איך להתמודד
הכל כואב
אני יושב שם בפינה, רועד
הגוף רעב
אופף אותך חזק כמו שד
יללת זאב
ואני שוב מרגיש בודד

לפתע, שריקה של כדור חותכת באויר כמו סכין
שניות ארוכות של שתיקה, מנסים לעכל, מנסים להבין
שחר פצוע, רסיס של מתכת בתוך הלב
הדי צעקה נוצרים מרחוק, מקרוב שאגת הכאב
אל בריכת הדם המתרחבת זולגת הדמעה
על האדמה הקרירה גופה חמה בשקט שרועה
תקוות אבודות ונסיון אחד אחרון נואש
בין הורידים זורם מבפנים שוב ארס הנחש

הכל קודר
בבית עלמין כבר אין קברים ריקים
מקום אחר
בו נחיה חיי עולם ארוכים
זה לא עוזר
הזכרונות חוזרים עם הימים
שלום חבר
נזכור אותך לעד, לעולמים