"תהרוג אותו! נו, קדימה תהרוג אותו כבר!!! הוא מתחת לשולחן!
נו... אמא'לה, תהרוג אותו כבר!!!" היא צורחת בטון שכמעט ניפץ
את החלון תוך כדי שהיא קופצת מרגל לרגל.
"סלאחחששש!!!" כמו שאומרים בקומיקס.
"הוא מת", הודעתי ברשמיות, עטפתי אותו בכמות נכבדת של נייר
טואלט והבאתי אותו לקבורה הולמת באסלה כשאני מקפיד ללחוץ על
ידית "מיכל מלא", מעין וידוא קבורה.
לפי הרעשים שהצינורות עושים כנראה שהסתימה קרובה. קרובה מאוד.
"איככסס. אני כל כך שונאת ג'וקים", היא אמרה ותקעה בי מבט
נגעל.
"זה בגלל שאת לא מכירה אותם", אמרתי.
"גם לא רוצה להכיר", ירתה לעברי בלי להבין שזה נאמר בהומור.
נזכרתי ששכחתי לשטוף ידיים אז חזרתי לחדר האמבטיה ושטפתי. תוך
כדי הסתכלתי דרך המראה על השירותים שלא מזמן לקחו את המקק
לדרכו האחרונה.
תמיד הפחידה אותי המחשבה של נקמת המקק. שפתאום שני מחושים
רטובים יציצו מתוך האסלה ואז כבר עוד שתי רגליים ופתאום כבר
חצי מהגוף החום והחלקלק שלו יהיה בחוץ והוא יביט בי במבט עייף
של אחד שכבר ראה את המוות במחושים ורעב לנקמה. וכמובן, כמו כל
אויב שחוזר לנקום, הוא יהיה גדול יותר, חום יותר, מאיים ומעורר
בחילה הרבה הרבה יותר.
ואני אסתכל עליו ואדע ששום כפכף או תרסיס לא יוכל לעצור אותו
עכשיו. כמובן שכנסיון נואש בתור ג'נטלמן שיודע שהסוף קרב ובא
אצעק לו: "היא!!! זו היא הכריחה אותי להרוג אותך. אני לא
רציתי, זו היא! היא אשמה!!!"
אבל את המקק זה לא יעניין. הוא יתקרב אליי לאט לאט, יחכך
ברגליו תוך כדי שהוא עומד רק על רגליו האחוריות. מוכה אימה
אבין שהוא לא סתם גדול יותר, הוא נהיה ענק. קינג קונג של
התיקנים. אני אצמד לקיר מרוב שיגעון ואביט בחרדה ביצור הענק
שעומד מולי וכמעט בשקט אבל בבכי גדול איילל "לא. בבקשה. לללאא"
והוא, באדישות גמורה, דומה לזו שבה אני הרגתי אותו (או לפחות
חשבתי שהרגתי) יתנפל על הפנים שלי וימצוץ לי את העיניים -
דליקטס למקקים. ואז, כאילו נתן את האות, יצאו מן האסלה מאות
אלפי מקקים - אחים, דודים וסתם חברים לביוב, ויאכלו אותי חי
הישר מהרצפה הלבנה של חדר האמבטיה.

"כמה זמן לוקח לך לשטוף ידיים?!" היא צעקה מהמסדרון שניה לפני
שנכנסה וראתה אותי כשהמים זורמים ואני מביט במראה מזיע.
התנערתי ממראות הזוועה שנגלו לעיני ובצלילות מעופשת עניתי
"אהה? אמ. כלום, סתם היה לי לכלוך על היד שלא ירד ואז הבנתי
שזה בכלל נקודת חן."
"מה?!"
"כלום, כלום", אני אומר ותולה מבט שאמור להראות כמו חיוך. היא
לא אומרת דבר והמבט שלה נהיה חשוד אז אני מעביר נושא ושואל "בא
לך לצאת קצת להתאוורר?"
המבט החשוד שלה הפך לחיוך כזה שהיא תמיד נותנת ואני ממש לא
אוהב. "כן, למה לא. במילא צריך לקנות קצת גבינה ופריכיות. אהה,
וגם k-300."
בהבזק של שנייה הבנתי מה צריך להעשות ואמרתי לה "את יודעת מה.
יש לי קצת סידורים לעשות." תוך כדי שאני מדבר הוצאתי את כל
הכסף שהיה לי בכיס (שזה בערך שישים שקל), שמתי לה את הכסף ביד
וסגרתי לה אותה כאילו היא מחזיקה בכף ידה אבן יקרת ערך. דיברתי
אליה באיטיות ובסמכותיות. "לכי תקני עכשיו ותחזרי מהר ותרססי
בבית ובאמבטיה. במיוחד מסביב לאסלה. הבנת?"
"כן", היא אמרה ועוד פעם חייכה את החיוך הטיפש הזה שלה וגם אני
חייכתי והבטתי לה עמוק בתוך העיניים הגדולות שלה שבתוכן
התרוצצו האישונים החומים והבוהקים שלה כמו ג'וקים כלואים שרק
מחכים לצאת.