שיר קטן שכתבתי על מישהי.
המקורי כתוב בעט ירוק על דפדפת נייר, ואצלה הוא בטח יימצא את
מקומו מתחת לערימות של בגדים על הרצפה, קרוע ומקומט ומביע
בצורה הכל כך אירונית את התוכן שלו...
כל מבט הוא שתיקה ארוכה
שאז הייתה בינינו
כאילו כלום עוד לא נגמר
הכל עוד לפנינו
עוצרת את הזמן
כשהיא מחייכת אלי
כל מבט הוא תפילה חדשה
שאצלי רק לשתינו
כאילו הכל כבר חזר
יש עוד הרבה לפנינו
עוצרת את הזמן במבט אחד
כשאני כאן, לא הולכת לשום מקום
אולי את מצטערת
איך שבאתי לך פתאום
רק בחלום
אני אחרת
תלמדי אותי איך לעצור את הזמן
ורק תישארי כאן
חיבוק אחד קטן זה מספיק לי |
