היום חשבתי שאוכל להשתלט על העולם.
כאשר אני נכנס אל תוך רובוט ענקי בגובה של כשלושים מטרים בעל
הזרועות המתכתיות הכבדות. ולוחץ על הכפתור הכחול, זה שמפעיל את
הזרוע הרובוטית אני מגלה לפתע כי מישהו סחב ממני את המפתח הקטן
שאמור לשמש להתנעת המנוע!

בזעם אני יוצא מן הרובוט בריצה, ומאתר לא רחוק ממני את אחד
מילדי השכונה אוחז במפתח הקטן שלי. מולו ניצב עוד ילד עם שטר
קטן עוד יותר של עשרים שקלים. כנראה שהם בדיוק מבצעים החלפה,
הכסף תמורת השליטה בעולם!

"רגע! רגע! חכה! מה אתה עושה? ילד! רגע!" אני צועק ורץ אליו.
"לא ידעת שהמפתח הזה שיך לרובוט האימתני שלי? אסור לך לקחת
מפתח של חבית יאוש בלי רשות!"

"יש לך רובוט?" שואל אותי הילד.
"וואי כן! יש לי רובוט, אימתני." ואני עושה תנועה חדה עם
האגרוף שלי כדי להמחיש.

"כמה הוא עלה לך?" הוא שואל אותי.
"כמה מליונים" אני אומר לו ומהסס, "אבל עשו לי הנחה גדולה, אתה
יודע."
"האם תוכל להחזיר לי בבקשה את המפתח?" אני שואל את הילד שאוחז
במפתח שלי.
"תן לי מליון שקל ואני מוכר לך." הוא עונה.

"מה אתה רוצה?" אני מתעצבן, "תן את המפתח! הוא לא שלך!"
"תביא לי מליון ואני מחזיר לך." מתריס הילד.
אני מנסה לחטוף את המפתח מידו אך הוא זריז מדי ומתחמק ממני.
"תפוס", הוא מוסר לילד השני, שזורק לו שטר של עשרים בחזרה.

"תן לי את המפתח!" אני צועק לעברו.
"מסור לי" צועק הילד שהמפתח היה בידו קודם.
"רוצה את זה?" מתגרה בי הילד שהשטר היה אצלו.
"אולי האקדח יעזור לי" אני שולף אקדח לייזר מהיד, ומכוון, "זה
יעלה לך בחייך!" אני לוחץ על ההדק.
זרם של בירה קרה וטעימה זורם מן האקדח שלי, כלב לברדור לבן
עובר ומתחיל לשתות מן הזרם של הבירה הניתכת אל תוך פיו כשהוא
נובח בלצון. "יאללה אין לי זמן!" צועק הילד, "שתוק!" אני מחזיר
לו ואז מכוון אליו את אקדח הלייזר שלי ויורה בו יריה קצרה
שמאדה אותו לעשן אפרפר מתכתי ומצחין. אני מכניס את אקדח הבירה
השחורה לכיס, ומכוון את אקדח הלייזר על הילד שהשטר נמצא אצלו.

הוא מביט בי בבהלה והשתאות וזורק בקול רם: "אל תעשה את זה!"
ומתכוון לברוח. אני מכוון את האקדח על עוצמה נמוכה, יורה בו
יריה שפוגעת בו ומעיפה אותו מטר אחד קדימה... הוא משתטח על
הרצפה ללא רוח חיים... אני מסיים את הסצנה, עם רימון קרח יבש,
שמאדה ומרסק את הגופה לחלקים קטנים.

אני ניגש חזרה אל הרובוט הגדול בעודי מרסס שכן שיכור, ביריות
קצרות מאקדח הלייזר שלי, המאדות אותו. מטפס בסולם, מכניס את
המפתח למקומו וניגש אל לוח הבקרה עליו כתוב באותיות ניאון
מאירות וגדולות: "חבית יאוש, הופעל!"

קול רעש חריקה מחריד פוקד את הסביבה, הרובוט הענקי מתחיל לנוע
בחריקה, מוחץ ומנתץ חלקי בניין, את החלקים אוחז הרובוט
בזרועותיו החזקות ומשליך אותן לעבר בית כנסת קרוב, לאחר מכן
מרים הרובוט את רגליו הכבירות מעל מבנה מכולת ישן, ומשאיר חור
אדיר בגגו, אני מניע את זרוע הרובוט על מנת לתפוס בעדינות שקית
מכולת, ומכניס לתוכה בעדינות רבה שלושה בקבוקים של בירה קרה
ומתכתית.
הרובוט מכניס את ידיו לכיס המכנסיים המתכתיים שלו ושולף משם
שטר זעיר של עשרים שקלים ושלושה מטבעות, אחד מהם של חצי שקל.
"זה עשרים ושתיים עשרים! אני לא שכחתי!" וזורק את הכסף אל עבר
גופתו המתה של בעל המכולת.

נשאר רק להשיג לעצמי משהו עסיסי לאכול, ואני מתניע את הרובוט
אל עבר הפיצריה השכונתית למסע נקמה נוסף...

איזה כיף כשיש לך רובוט ענקי ומאיים בשם חבית יאוש!