וכשמילים זולגות ממוחי
אל שפתיך. תנשק אותי כאילו אנחנו על גג בניין
כשהרוח גורמת לנו להיות כמעט.
יש בך אדום בכמויות מדאיגות
ולפעמים אני חושב שהייתי מעדיף לטוס
אליך ולא לירח. אתה הרי מפיץ יותר אור
וממלא לי את הלילות באין-ספור מנגינות ערש.
הנה אני. בוא.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|