[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








כל לילה בעשרה לשלוש, היא הייתה מגיעה אלינו למחסום עם עוגות
שהכינה בעצמה ותה או שוקו חם.                                
           זה פשוט הקסים אותנו כל משמרת מחדש, היינו מחכים
שהיא תבוא רק כדי להציף אותה בתודות.                        
                      בעשרה לשלוש לפנות בוקר רדפתי אחרי שני
ילדים פלסטינאים עם חמור שניסו לעקוף את המחסום, הם לא הפסיקו
לקלל אותי בערבית ואני העמדתי פנים שאני לא מבינה כלום.
                                                           
                            בעשרה לשלוש, היא הגיעה, הביאה
לזניה, קפוצ'ינו, 4 כוסות ו4 צלחות, היא יודעת בדיוק כמה אנחנו
ומה הכי יחמם לנו את הלב.    
"יאללה רוח' פילב'ת" צעקתי להם והם הלכו וכשהסתובבתי בכאילו ,
הם חזרו.                                                    
                      אודליה כבר מזמן התייאשה מהם, היא תמיד
מפסידה בכבוד, אבל אני לא.
בעשרה לשלוש אתמול שחקתי עם שני ילדים  פלסטינאים  וחמור- 'מי
תופס את הזין שהם זורקים עלינו'.                            
                       
רציתי לדבר איתה, לשאול אותה מי היא ואיך קוראים לה, אבל הייתי
מרוכזת במשחק והיא כבר נסעה,                                
  וחזרה                                                    
                     ונסעה וחזרה,                          
                                                      אייל
שאל אותה אם הכל בסדר והיא אמרה שהיא פשוט רוצה לראות אותנו
אוכלים.                                                  
לא התייאשתי מהם, להפך! הייתי מוכנה למשוך גם למשמרת הבאה כדי
לא להפסיד לשני ילדים וחמור.                                
             
אני לא יודעת אם זה באמת השם שלה, אבל כולם אמרו שקוראים לה
"ליבי".                                      
בעשרה לשלוש, לא דקה לפני ולא דקה אחרי, גם הם הפסידו בכבוד,
הם פשוט הסתובבו ולא חזרו יותר.                              
         
אמרתי לה תודה חמישים פעם, באמת קוראים לה "ליבי" היא גרה
ביישוב שאנחנו שומרים עליו צפונית למחסום, וכבר שנתיים בעשרה
לשלוש היא עושה סבב מחסומים.                                
     
הסתכלתי תמיד לאחור כדי לוודא שהם באמת  הפסידו, היא הבטיחה
שתבוא גם מחר.                                              
                 
יש ילדים שקשה להם להפסיד בכבוד, ויש ילדים שמפסידים בכבוד אבל
זה עדיין  קשה להם.                                          
                 אז כדי שלא ירגישו רע, הוצאתי לה את הסטיקר
מהאוטו, והדבקתי אותו על התחת של החמור שלהם, עכשיו כבר קשה
לראות אבל היה כתוב עליו "תן חיוך הכל לטובה!".      

היא נסעה וגם הם נעלמו מזמן ואני עדיין יכולה לשמוע אותם
מקללים אותי בערבית ומחייכים, כי הכל בסופו של דבר, לטובה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שלי מאוד נעלבה
ממיכלי שכתבה
שהיא שטוחה
מידי. אז בתור
חובב קטנות
שטוחות
ומניאטורות, אני
רוצה לומר ששלי
היא החלום הרטוב
שלי ושל כל בר
דעת. נו, בטח
רטוב, השתנתי.




החבר של שלי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/10/05 11:09
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דאדי מסלאוי

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה