נפזר את האפר בים - כך הוחלט

אבא רצה שנשרוף את הגופה שלו ונפזר את האפר בים - וכך היה
אז כשאמא מתה אף אחד לא התווכח - גם הגופה שלה נשרפה
זה לא ציווי של אמא, זה משהו שאבא "קבע" בשבילה. הוא העביר את
מנהג שריפת הגופה בירושה.

כשסיפרתי את סיפור האפר בכיתה כולם קראו לי "גויה" ואני לא
הבנתי למה

עד אז חשבתי שזכרון הוא עניין שבלב ולא עניין של מצבות וחברה
קדישא.

האמנתי שאמא תרצה "להקבר" ליד אבא, מה שהיה בלתי אפשרי שכן
הקבר ליד אבא היה תפוס על ידי איזה בחור בשם "יעקב כהן" (לא
הבדרן), ובכל מקרה חלקת קבר סמוכה יכלה לעלות אלפי שקלים או
דולרים (סליחה על שאני לא מתמצאת בסכומים - אני מאלו ששורפים
את הגופה).

אז תקראו לי "קמצנית" על זה שאני לא מוכנה לתת לחברה קדישא ולו
שקל אחד על סידורי הקבורה ותקראו לי "מוזרה" על זה שאני זוכרת
את אבאמא שלי גם בלי טקסים ועליה לרגל למקום הקבורה שלהם
והכי חשוב - תזכרו שאני "גויה" כאשר אבקש לשרוף את הגופה שלי
ולפזר את האפר בים.