אדווה סולומון / ועכשיו |
ככל שהימים עוברים
נראה כאילו נגמרים הדברים הטובים
מתחילים הרעים
ועכשיו...
יושבת פה לבד מחכה לאיש
שירעיד את הנשמה, הלב שיכה כמו פטיש
שיגיע, שירגיע, שירגיש
ועכשיו...
לצאת לעולם להרגיש אמיתי
לדעת שלא משנה מה יהיה תמיד אתה איתי
לנשום ולהתמלא באמונה
שזו לא תהיה הפעם האחרונה
עוברים להם שבועות, חודשים, שנים
וכל התחושות נעלמות להן מבפנים
העולם ללא חיים
ועכשיו...
המשמעות מזמן כבר נעלמה לה
יושבת בשקט לבד באפלה
מכירה כבר את אותה העלילה
ועכשיו...
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|