כה מוזרה ותמוהה העובדה
שדווקא בעת 'שעות נוספות' של המחשבה,
הולם לבך ביתר חוזקה
ואת ממש מוטרפת וטרופה
מכל מגע יד וחדירה -
אפילו יותר מאשר בפגישה הראשונה.

מצד אחד את חושבת
שהכל כבר חלף ושיש לי אחרת,
את חשה כנבגדת,
"אתה כבר לא שלי", את אומרת
אך מאידך, מדורת יצרייך מתלהטת,
תאוותך ממש מזמרת הלל
כמו חלומנו ממשיך להתקיים.

כמה זה מוזר ונפלא, מוזר ועצוב
שחששך מן האהבה, שמא לא תשוב,
הופכת אותך בבת-אחת למאהבת ראויה
להיות לי אהובה יחידה,
ואני כל-כך שלך ורק שלך
שאין לך צורך לקנא באף-אחת.

13/08/05 ©