[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רוני ירושלמי
/
דיכאון קליני

משהו משתנה לי מול העיניים ואני לא יכולה לזהות מה זה כשאני
במצב רוח חצי ישן חצי כותב. תשעה באב ויש לי את הפרצוף שמתאים
לזה.
למזלי גם היום אני צריכה לעבוד.
אני הורסת דברים שגדלתי עליהם ובחרתי להאמין בהם. בסופו של דבר
תלוש המשכורת ניצח.
ציפורים שחורות מתופפות לי על החלון ומזכירות לי את הביטלס ואת
זה שכבר חודשים לא הצלחתי להוציא מעצמי טיפת רגש לנייר.
זאת הרגשה מוזרה בבטן. עירוב של רגשות שאף אחד מהם הוא לא
שמחה.
העיניים שלי נעצמות וכבר ישנתי כל היום. אני בוכה כי נגמרה
הגבינה הלבנה... הם תמיד אמרו לי שעדיף לי להיות עצמי בצורה
הכי טבעית שיש אבל אני מעדיפה להרגיש מזוייפת מאשר להרגיש את
זה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
המשפט "למצוץ
סוכריה" לא אמור
להיות מחרמן...
נכון?



אני, מנסה לשכוח
שאפילו אפרסקים
עושים אותי
שמחה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/10/05 6:00
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רוני ירושלמי

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה