אני אף פעם לא יודעת מה לומר בקטעים האלה, אבל זה כל כך מוזר
לי אני לא מסוגלת לעכל את זה.
זה תמיד נראה וזה תמיד ייראה כאילו אתה עדיין כאן, אני רוצה
לבוא ולבקר אותך בהפתעה, לדבר איתך בטלפון ולשמוע את קולך.
כל פעם שאמא לפעמים פולטת את השם שלך אני נזכרת בימים היפים
שהיו ופורצת בבכי.
אבא משתדל לא לדבר על זה הרבה, אבל אני רואה שקשה לו.
לפעמים אני מרגישה כל כך אשמה, שלא לחצתי על ההורים לבוא לבקר
יותר, אפילו שהיית בא מדי פעם.
אני כבר לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שהתראינו, זה היה
יותר מדי מזמן.
אני מרגישה שלא ממש יצא לנו להיפרד, ואולי בגלל זה אני יושבת
וכותבת... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.