קומנדנט רוזנבאום התהלך בחדרו המפואר בעצבנות רבה. הוא עצר מדי
פעם למזוג עוד כוסית של ברנדי מובחר ואחר המשיך לצעוד. אל מפקד
הס"ס הגיע זה עתה סיכום מפקד היהודים באזור וחדשה מרעישה אחת
שגרמה לו עלבון וכעס בלתי נשלט. עוזרו האישי העירו על מנת לבשר
לו את החדשות וכעת משהופרעה שינת הצהריים שלו היה מרוגז אף
יותר. התברר לו, מלבד כמות היהודים הרבה שבאחריותו לטפל בהם,
שישנה משפחה אחת, ארבע נפשות, הנושאת את שם משפחתו שלו! קצין
הס"ס, קרביו מתהפכות מבפנים; הכיצד יכול יהודי, כלב בן כלב,
לשאת את שם משפחתו.
רוזנבאום, אשר קודם לא מכבר לתפקיד קומנדנט האזור
זבילוטובסקא-גורא שבדרום פולין ובזמן כניסתו לתפקיד עוד ציפו
ממנו לגדולות בצמרת הס"ס, לא יכול היה לסבול את העלבון שספג
וגמר עליו בדעתו לעשות מעשה.
ארוסתו הטרייה נכנסה אל החדר. משאמרה לו שהוא נראה מוטרד סיפר
לה את העניין ובאותו זמן עלה בראשו רעיון.
הוא קרא לעוזרו האישי וביקש ממנו להביא את המכונית אל פתח
הבית. לאחר שנכנסו, הוא וארוסתו, הורה לעוזרו להביא את בני
משפחת רוזנבאום אל הבור, שם ייפגשו.

משפחת רוזנבאום בדיוק אכלה ארוחת צהריים. זו הייתה ארוחה דלה
במיוחד, שכן אף איכר לא הסכים יותר למכור או לקנות מהם סחורה.
לפיכך התפריט היה מרק חם ובתוכו חתיכות תפוחי אדמה ופרוסת לחם.
לקינוח קינחו בשני תפוחי עץ שסמי, הבן הבכור, הצליח לגנוב
מהשוק המקומי. מייד לאחר הארוחה נפרד סמי מאמו ומאביו ומנחמה
הקטנה אחותו ושב במהירות אל מחנה העבודה, שם לא ראו איחורים
בעין יפה.
אביו של סמי, דוד, חלה במחלת הטיפוס ולמזלו נשלח הביתה, לא אל
הבורות כפי שעשו לחולים אחרים.
כעת הם ישבו מצופפים אחד לשני, ליד האש הדלילה באח שניסתה
לשמור על גחלתה.
לפתע הם שמעו דפיקות בדלת. האם הלכה לפתוח. היא כמעט התעלפה
כשראתה את שני חיילי הגסטפו שעמדו מולה. היא יכלה לנחש מה הולך
לקרות והחלה צורחת. חייל אחד עט עליה והשתיקה בעוד השני דיבר
עם האב והורה לו לקחת את נחמה ולעלות אל המכונית. האב, תשוש
מכדי לענות, לקח את נחמה בידו והצטרף אל אשתו שישבה, כעת כבר
שקטה ומוכה, במושב האחורי.
משפחת רוזנבאום ישבה במושב האחורי בעוד שני החיילים שוחחו
ביניהם. הם ידעו שיש ארבעה בני משפחה אך הם תודרכו שהבן הבכור
עובד במחנה. הם היו אמורים למצוא אותו בבית בהפסקת הצהריים.
למרות זאת, הנהג התניע את המכונית ונסע לעבר מקום המפגש.

משהגיעו למקום המפגש הוציאו שני החיילים את המשפחה בכוח בלתי
נדרש. קומנדנט רוזנבאום וארוסתו צפו מהצד בהנאה בעוד החיילים
ממשיכים להכות את בני המשפחה, מטילים את האם על הרצפה ובועטים
בה, כנראה כדי להרשים את הבוס הצופה מהצד. לאחר כמה דקות עצר
אותם רוזנבאום. הוא סחב בעצמו את שלושת בני המשפחה אל שפת הבור
והכריח אותם לעמוד על רגליהם. הוא ירה כדור במצחו של כל אחד
והם התדרדרו אל תוך הבור.
איפה עוד אחד? שאל הקומנדנט ועוזרו הסביר לו. רוזנבאום הורה
לעוזרו לשלוח שוטר יהודי להביא את סמי אל הבור.
ההודעה עברה בקשר במהירות והגיעה אל אחד השוטרים שפיקחו על
העובדים במחנה. השוטר, אנז'י, הכיר את סמי, שכן היה בן כפרו.
הוא ניגש לסמי וקרא לו לבוא איתו, ומכונית צבאית כבר חיכתה להם
בכניסה.
סמי כבר ידע את שקרה. הוא יכל לראות זאת בתווי פניו של אנז'י
עליו נאסר לספר לאן מועדות פניהם.
הם נכנסו אל המכונית והחלו בנסיעה. רק בקשה אחרונה ביקש סמי
ואנז'י הנהן לחיוב. אני רוצה לעצור בבית, אמר סמי ואנז'י
אישר.
כעבור כמה דקות הם הגיעו אל ביתו. הדלת הראשית הייתה פתוחה.
אנז'י נשאר במכונית וסמי נכנס לבד. הוא ניגש אל אחד הארונות
והציא משם שישה נרות. הוא הדליק שניים ואמר קדיש על אביו. אחר
כך הדליק עוד שניים ואמר קדיש על אמו. אחר הדליק שניים נוספים
ואמר קדיש על נחמה הקטנה, אחותו.
לאחר מכן יצא, אינו סוגר את הדלת. הוא נכנס אל המכונית כשהבין
ששכח משהו. הוא יצא במהירות, נכנס חזרה לביתו, הוציא שני נרות
נוספים, הדליקם ואמר קדיש על עצמו.
לאחר מכן יצא, סגר את הדלת ונכנס אל המכונית.

הם הגיעו אל הבור. חייל אחד הוציא את סמי מהמכונית והעמידו על
שפת הבור. חייל שני אחז בזרועו של אנז'י המופתע והובילו לשם גם
כן. לא רוצים עדים, אמר החייל לאנז'י המתייפח בהתחננות על
חייו.
קומנדנט רוזנבאום התקרב אל שניהם וירה כדור במצחו של אנז'י
שהתמוטט מיידית אל תוך הבור. הוא הושיט את האקדח אל ארוסתו
שעמדה מאחור. בואי, אמר לה, זו תהיה לך מתנת נישואינו. ארוסתו
ניגשה ללא היסוס, לקחה את האקדח וירתה שני כדורים בגופו של סמי
שנשאר לעמוד כמה שניות ואז, בהתמוטטותו אל תוך הבור, ראה את
משפחתו, ומת.




מבוסס על סיפור אמיתי