יש בן אדם קולט שנבחר לחיות חיי תת נצח,
בין שבילים אחרים, כאלו שלא נפרצו בכח המחשבה
והם פרי עטה של העלטה, מעמידה אמונה עיקשת לא לבחור.

מחזיק בשק החלומות, חולם על מלך מסכות,
סהרורי וגמלוני, אני, והוא כנף
שפוצעת עננים בגובה שלושים אלף רגל.
מעל לכל בריאה אחרת, מלך מסכות מתעוות, נוכח השינוי,
כברירתו או בחירתו,
מלך מסכות משיב פרצוף נוצץ קורן ומסנוור.
ער וחולם, מחבק זר פרחים בשמיים אפורים,
כי בכל רגע הוא חי מול מראה ושניכם משתקפים אל הסוף,
אז למה לנסות ולעקם דברים ברורים מראש,
חבר נסיך עלי גזרים ומנפטון תזרח השמש על חולות עייפים,
ציפור בשובך נושאת מתת לחיים, מלך מסכות עוטף פנים,
פורש כנף גאים, אל הבוקר שבא, לימים אחרים,
נמשכתי אליך כמו בשמן, כאילו מחליקים בגבולות ההיגיון
אל מפתן שעריי דימיון נוסק שחקים,
אל ריח שנשאר כמו רק בצל נעורים.
תחבק אותי עכשיו ונעוריי יתפסו מעל קיר גדול
בשביל לראות את המרחב, ואתה כהרגלך תחליף מסכות...