היום זה כבר יומיים אחרי- הכל  נגמר
אבל אני לא רוצה להאמין שכבר מאוחר
שרק לפני שבוע
עשינו לנו סופשבוע רגוע
עם סרט, ושמיכה משובצת מצמר
ועם סקס מרגש, אחר
עם בכי תוך כדי, ורגעים ארוכים
של שיחות נפש ודיבורים חמים
לא רוצה להאמין שרק לפני שבוע כל כך חיכיתי
שרק תתקשר כבר ותגיד לי
"נו, איפה את, כבר בדרך?
למה את לא פה, תצאי!"
וכשסוף סוף התקשרת  ב-11 לא יכולתי לכעוס
למרות שכבר הספקתי את כל ציפורניי לכסוס
כל כך רציתי לראות אותך ולהרגיש את גופך הגדול
מסוכך עלי וכל יכול
וכל כך נהניתי לשבת שם איתך
והרגשתי נח אפילו לבכות לידך
כאילו שיכולתי להרגיש
שהסוף של הסרט
הוא כמו הסוף של הקשר שלנו
עושה  עצוב לשנינו
אבל אולי (אי) אפשר אחרת...