קמתי שלשום - או שבעצם זה היה אתמול, לא זוכר. אני רגיל לסדר
את הילקוט יום לפני ומאז שהפסקתי לקום לבי"ס קצת התבלבלו
הימים. אני רק זוכר שקמתי. אריאל ועפרה שחקו בחול שבמטבח ובנו
ארמונות. שאלתי אותן אם החלונות שבארמון הם מזכוכית ממוגנת ואם
הגדר שמקיפה גבוהה מספיק כי אם לא אז עדיף שהחול יישאר בשקים
כי רק ככה נהיה מוגנים. בחוץ אבא והשכנים קטפו זיתים מהשכנים
של השכנים - נראה לי שזה מותר כי אבא תמיד קורא להם בני-דודים
ובמשפחה כמו במשפחה לא עושים חשבונות של "מי לקח ממי? וכמה
תחזיר לו חזרה?"
אני שומע את אפרת ושקד מדברות בחדר הסמוך. "אני לא רוצה ללבוש
את זה!" אפרת היא תמיד מאלה שבוכות הרבה על מעט. "זה צבע יפה,
זה כמו השמש!" ושקד מאלה שאומרות יפה גם אם זה מכוער. "לא סתם
שמש - אור לגויים!" כולם כנראה יתחפשו בעדלאידע שברחוב הערב,
כבר ראיתי שוטרים, חיילים וגם כמה בכותנות פסים ואפרת תהיה כמו
שמש. עוד מעט זה יתחיל ואני כבר ממש נרגש, כולם מדברים רק על
זה ואתמול אפילו היו זיקוקים. אמא אמרה שזה בגלל היום, לכבוד.
שמעתי שיהיו צלמים וטלוויזיות, הלוואי שיראו אותי, ישאלו אותי
ואהיה מפורסם בחדשות.

אני חוזר לחדר שלי נשכב על המיטה ומכבה את האור. בוקר בחוץ
ולילה אצלי - מסתכל בכוכבים הזוהרים שעל התקרה ורואה את זה
שנתפר על מעילי.