כשהיינו צעירים צחקנו ללא הפסקה
כשהתבגרנו קצת הצעירים עדיין צחקו
הגלים התחבטו במזח וכך גם מבטינו
יום חדש הפציר מבעד לחלון ביתנו

בגינה פרח הגן נקטף
אור השמש דהה
אך ציפור המים שטה לה במרחק

יום אחד בגן קטפתי לך פרח
לקחת את ידי והסתכלת בעיניי
התנשקנו כשניצוצות  סבבונו
והלב רק גדל בתוכנו

אך בגן, הפרח כבר נקטף
אור השמש דהה
אבל ציפור המים פרשה את כנפיה
ועפה למרחק

לילה חשוך עיניי נעצמות
רואה את חיוכך בזכרונות
חושב על מבטך התמים
אך בסופו של דבר אני יודע
אוהב אותך עד סוף הימים

פרח הגן נקטף
אור השמש דהה
וסוף סוף ציפור המים שבה אל ביתה.