ברור כשמש שאין לזה סוף,
בלב ים שוחה, ולא מגיעים לחוף
כמו סיזיפוס שניסה עם פסגת ההר לשווא להגיע
האוייב המסתורי את גלגלי המלחמה תמיד מניע

אין אנו יודעים את מיקומו
אך הוא תמיד מתבונן בנו
אין אנו יודעים כיצד להרסו
בזמן שהוא לא חדל מלתקוף אותנו

מכיר כל חולשה, מזהה כל פירצה
כמו האח הגדול שעינו תמיד פקוחה
הוא מטיל בדיוק אכזרי את הפצצה
תמיד כשנדמה שהפעם ניצחנו, שהובס הרע
האוייב נותן את המכה הנכונה

ואתה נופל לקרשים, קם,
ולא נכנע
ומחזק שוב את הגנתך הרופפת
ניצחת בקושי, אך רק עד המאבק הבא
החיים הם מלחמה שלא נפסקת

ולנו אין את אופציות ההתקפה
האופטימיות שכפ"צ, התקווה היא החומה
והמחשבה שעוד יהיה לנו טוב
היא המפלט רק עד לכאב הבא
אין אפשרות של הפסקת אש
רק המוות יפסיק את המלחמה