היא ישבה על אדן החלון
צופה בנעשה ממקום כה רם, כה גבוה.
נאחזת היא בחבל ארוך ארוך אדום, שהיה קשור מהקרקע עד לשמיים
ועכשיו היא שם מעל כולם,
כבר לא נמצאת איתם,
נמצאת יותר גבוה
ואף אחד לא מבין.

ועכשיו מפחדת היא לקפוץ,
שמא, היא תיפול בחוזקה
ולא תוכל לחזור יותר למה שהייתה.
ומחשבותיה מובילות אותה לערגת העבר,
לפני שטיפסה כה גבוה
והתיישבה לה במרומים,
צופה ומבקרת ללא הפסקה.

לה ניתנה ההזדמנות, תפקיד כה מוערך,
שלא רבים זכאים לו.
אך יחד עם זאת, הפסידה רבות.
שכחה איך לחיות.
משהו שכבר לא תוכל ללמוד,
בייחוד לא שם למעלה,
כאשר, נוצרים לה שונאיה מתחתיה.
ומעל,
לטפס עוד לא תוכל,
כי כאשר תטפס היא עוד מעט
החבל ייקרע,
ואז תיפול באמת בחוזקה

ואז אולי,
היא באמת כבר לא תחזור להיות
מי שכבר הספיקה לשכוח שהייתה.