|
אני מביטה מהחלון
ברגליים יחפות מונחות
על שולחן עץ שרוט סדוק
כמו גם כפות רגלי
עמל יומי מאחורי
אך טרם הסתיים
שכן השמש עוד ברום השמיים
מאיימת להתפוצץ ממעל
אני בוהה בשמשה המלוכלכת
ורואה את תנועת הרחוב החי
בו מסתובבים אנשים מתים
חיים - אבל מתים
אני בוהה בפנים קפואות
המחשבות עומדות על סף קיפאון גם כן
בחום היום
אין חדש תחת השמש
רק אותה
לאות קיימת
מורגשת
בלתי חולפת |
|
|
השיער הבלונדיני
המהמם, העיניים
המבוהלות,
המדהימות
בלחותן,
המסתכלות עליי
ביראה והריסים
שהצלו עליהן;
השמלה הלבנבנה
שלך שתאמה באופן
מושלם את
הנעליים,
השפתיים
החושניות, העור
התכול... זה מה
שעשה אותך כל כך
בלתי נשכחת
כשהכנסתי אותך
לסיר.
גרגמל נזכר
בדרדסית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.