מלאכי הנצח זורמים בביוב אלכוהול
שוכחים,ננטשים
צבעם הופך לשחור.
מנסים להחביא את הטוהר הזה,
מלאכים כבר לא הם
כי הטוהר דוהה.

תנו לקחת קצת חופש אחר,
חופש לחשוב ולבלוע את זה.
כי כואב וקשה פה ממש
ואפילו חיוכי שם נקרש.
כי אני רוצה לקחת לי,
חופש מהחיים...
חופש מהחיים...

פראנויה נפשית מחדירה,
את העצב שלי למגירה.
שם שירים וקטעים עצובים,
מחכים לשמחה מליבי.
הם רוצים שאהיה כבר אחרת
לא אבכה,לא אהיה כה נפגמת.

תנו לקחת קצת חופש אחר,
חופש לחשוב ולבלוע את זה.
כי כואב וקשה פה ממש
ואפילו חיוכי שם נקרש.
כי אני רוצה לקחת לי,
חופש מהחיים...
חופש מהחיים...

לי נמאס מספיגת השקרים,
התמודדות ובריחה מדברים.
והעצב הוא כה מלומד,
את נפשי הוא הפיל כשלמד.
והשמחה היא כה רדודה,
מתחבאת היא תמיד במיטה.

תנו לקחת קצת חופש אחר,
חופש לחשוב ולבלוע את זה.
כי כואב וקשה פה ממש
ואפילו חיוכי שם נקרש.
כי אני רוצה לקחת לי,
חופש מהחיים...
חופש מהחיים...

העולם הוא נרקב ונרקב,
הוא הולך והופך לחדש.
וכולם ניהיים פה רעים
וצבועים ותמימים וקטנים.
ולפגוע זה כבר די רגיל,
כי כולנו פגועים ושבורים.

תנו לקחת קצת חופש אחר,
חופש לחשוב ולבלוע את זה.
כי כואב וקשה פה ממש
ואפילו חיוכי שם נקרש.
כי אני רוצה לקחת לי,
חופש מהחיים...
חופש מהחיים...

ואני רק רוצה לעזוב
ולהיות אמיתית בלי לחשוב.
להוריד מסכה של פחדים,
כי נמאס כבר לצוף בשקרים.

תנו לקחת קצת חופש אחר,
חופש לחשוב ולבלוע את זה.
כי כואב וקשה פה ממש
ואפילו חיוכי שם נקרש.
כי אני רוצה לקחת לי,
חופש מהחיים...
חופש מהחיים...