בלילה ההוא על יד הנהר ראיתי את פנייך כשהבטתי במים הזורמים.

לא היו אנשים מסביב ורק כרעתי על ברכיי ללגום מעט מים חיים, אך
שניה לפני שחפנתי בידיי ממימי הנהר ראיתי את פנייך משתקפים
במקום פניי.

אפילו דג קטן ששחה נגד הזרם ותוך כדי תנועתו סדק מעט את פנייך,
לא טישטש את יופייך המיימי והקריר, וכך ליטפתי את פנייך המשנים
תוויהם על פני מפלס הנהר המשתנה.


וכך ,ככל שעובר הזמן דועך לו קצב הנהר.


סיפרת לי על כל חלומותייך להיות כאחת הנערות הסורקות את שערן,
העונדות תכשיט ישן לקראת בואו של החתן.
ביקשת לשלוח יד מבעד לאדווה, אך הרוח על פני המים שוב ושוב
מנעה.

עד הבוקר הנהר יצמצם את מימייו וכל שישאר הוא ואדי נעזב.
המים יעשו את דרכם אל הים הגדול, ואלפי נערות הנהר לא תהיינה
שם, רק נערים פזורים לאורך כל גדות הנהר...


וכך ככל שעובר הזמן, דועך לו קצב הנהר...