לעיתים חושבת אני, לאן נעלמה התמימות?
טיפת הנאיביות שהיתה בי
ההסתכלות על אנשים דרך משקפיים ורודים
הבחור שאהבתי, איכן הוא?
חיספס אותי כליל והלך
לימד אותי אהבה מהי,
ובאותה נשימה נעלם,
לימד אותי טעם מר של אכזבה,
וטיפה של יושר ממני לא נשארה.
הוא עשה אותי קהת חושים,
קטנת אמונה
לימד אותי להרגיש נאהבת
אך לעולם לא נגע.
ואף כשנגע לרגע,
אני לא הרגשתי מגעו
לעיתים חושבת אני לאן נעלמה התמימות?
ככה נמוגה כהרף עין,
חמקה מבין האצבעות,
וברגע אחד נותרתי לבד,
מחפשת דרך לאהבה.
נותנת לעצמי לזרום יותר מפעם
משוחררת יותר מפעם
אך ללא התמימות
הטוהר והאמונה
לאן נעלמה התמימות?
כיצד היא אבדה? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.