אריק אינטייב / היו זמנים |
כשפתח את החלון, נעלם!
במקום סגור הוא מתפתל.
את הדרך חזרה הוא מפגר.
כשמביט אחורה הוא נזכר,
ברגעי האושר של העבר.
דמעה ועוד דמעה הוא מפיל,
אחרי עוד אחת הוא כבר מחוויר.
הערב כבר הגיע מבעד לחלון,
פתאום בשקט, בשקט הוא
מפתיע באור אדום, לעט, לעט
הוא מטביע זיכרונות.
האזנתי עין לגבי מה שקורה,
צחוקם של ילדים?
מקפצים מעלה מטה
לכיווני, ואז כבר הבנתי שאין עוד חיים...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|