פז שבע / החשיכה |
ובשבילי זוהי העת היחידה,
לרדת לרחוב ולחשוב, עליך.
ושוב אני יושב ותוהה,
ולך באישון לילה ליבי קורא,
ואני יושב ברחוב, ובכוכבים בוהה,
עד מתי הסבל הזה עוד יהיה?
הלבנה ברחה מטה,
והחמה לשמיים עטה.
עוד יום עובר ללא מטרה,
אבוי,
הריקנות, שתופסת אותך ללא אהבה.
ולאחר שעות של סבל,
השמש גם היא יורדת, ושוב הגיע זמן הסבל,
כי הנה יורדת שוב החשיכה,
ובשבילי...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|