לירון תמיד האמינה שעד גיל 25 היא תהרג בתאונת דרכים או תתפוצץ
באיזה אוטובוס.                                              
                   עד שיום אחד אייל קרא לה בכף היד ואמר
שיהיו לה חיים יפים, שהיא תשא פרי מלימודי התיאטרון שלה, שהכול
יהיה יפה והיא אפילו תכיר מישהו ותתאהב בו כאילו אין מחר.    
                                             

זה מה שהוא אמר והיא האמינה.                                
      ובאמת היא פגשה את תומר והתאהבה והצליחה בתחום הבמה
והכל היה יפה עד גיל 25.                                    
                     בגיל 25, ביום ההולדת שלה כשהיא ותומר
עברו לגור ביחד,נפלה עליה טלוויזיה 24  אינץ' על הראש והיא
מתה, ככה סתם מתה.                                          
                     
מה אני יכולה לכתוב עכשיו? אמונה זאת אמונה.
אז לאור אותם דברים נכונים שאייל כן ידע להגיד, נפגשתי גם אני
איתו,      כדי שיקרא גם לי בכף היד ויגיד לי שאצליח בתחום
הכתיבה ואתאהב. וכששאלתי את אייל מתי אני אמות, הוא אמר שיהיו
לי חיים יפים וכשאני אמות אני כבר אדע.                      
                                  מחר אני בת 25 ואני ואיתי
עוברים לגור ביחד,                            
אני אוהבת אותו כאילו אין מחר.








מוסר השכל:
אלהים אמר למשה במעמד הר סיני- תשמע לי טוב, ותעביר גם לחבר'ה
שלך שם למטה: לעולם אל תחמוד משהו שהוא לא שלך.
בעיקר שמדובר בדרך.
הליכה בדרכו של אחר תמיד תוביל אותך למקום שבו הדרך שלו
נעצרה.