אם נשמע שוב את רוח האהבה מעלינו
נוכל לשרוד כלא היינו מתים
נוכל להקשיב לנשימותינו, כשהיינו אדם אחד
מאוחד

אם תפליגי אליי שוב במדרונות הסדינים, לבנים וזכים
שמתמזגים עם הגוף המוחלט שלך
ועינייך זורחות כמו שמש באופק ים
אוכל לחייך מבלי שישרוף בקצוות השפתיים היבשות
שפעם היו רכות, סופגות

אם תסתירי את העצב בעינייך
תביני את האגוצנטריות שמסתתרת באדם
באדם לא שפוי, כמוני
אולי יהיה לי קל יותר
או לפחות פחות כבד כמשקל האהבה
כמשקל השנאה
ככובד הגעגוע שלוחץ על ליבי
על גרוני
על עיניי

אם לרגע אחד תעצרי את הזמן המאיים, התקתוק שלא מפסיק וחונק
אותנו כמו חבל תלייה שבאיטיות לוחץ יותר חזק
ויותר חזק
אני אוכיח לך שאפשר לאהוב כמו שאהבנו בעבר
כמו ילדה שתמימותה כואבת לעיניי הבוגרים והבשלים

אם תרימי את הפטיש הזה, שדופק לך בראש כמו צרחה שלא עוזבת
הצרחה שלך
ותנסי לשבור איתו את החומה הגבוהה מהירח
מקום המפלט שלך
אולי נוכל שוב לחדור לעיניים
כסכין שחודרת בנקודה הרגישה.

12.8.05