|
זה אני
עוד שיר של הרס עצמי
נפלתי במלכודת האושר
ולבי שוב מדמם עד בכי
הייתי כשוטה של הגורל
זמן לאהוב וזמן לכאוב
אך כאבתי כל הזמן
וריאותיי כבר ריקות מאוויר
הייתי כשוטה של הגורל. |
|
|
ואז, כשכולם
נרדמו, הלכתי
לחדר שלו.
כשסיימנו,
נכנסתי לרשת,
לבמה חדשה.
עמית רומם. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.